עברית שפה קשה, והמילה יציבה היא הקשה שבמלותיה. ממעטים להשתמש בה, לעומת המילה יציבות. "הנה קמה אלומתי וגם נצבה" סיפר יוסף את חלומו לאחיו, והללו זרקו אותו לבור.
לעומת זאת, המלה הזדקף הנה בלתי אפשרית וחסרת משמעות : לעשות משהו כדי להיות זקוף, וכבר להיות זקוף, במילה אחת, איחוד של תהליך ותוצאה .אפשרי רק בידי הבריאה.
כדי להיות יציב, צריך שתהיה לך
יציבה נכונה. נכונה ביחס למה ? ביחס לכבידה בכל רגע. מטבע הבריאה.
יציבה יש כל הזמן, במנוחה ובתנועה, לכל יונק בעל שלד על פני כדור הארץ. יציבה הנה תהליך מתמיד של התנגדות לכבידה בכל רגע של חיים, על ידי חלוקת המשקל העצמי בין איברי הגוף ועל ידי שינויי מרחק ויחס זה מזה ,וכולם יחד ביחס לעמוד השדרה-צוואר-גולגולת. מטרתה של היציבה להשיג חידוש מתמיד של היציבות. יציבות מאפשרת התנגדות מירבית לכבידה, ויש נקודה זעירה בקצה ציר עמוד השדרה שיש בה את מירב ההתנגדות, כמו היכולת לשאת פי שלשה כמעט מן המשקל העצמי.
אצל האדם, יציבה הנה תהליך מורכב מאין כמותו, כיוון שהוא קוו התפר בין הנפש לגוף, איזור דימדומים של מודע לא מודע, הכרה והרגלים אוטומאטיים שלובים זה בזה עם דימוי עצמי, בסדר לא בסדר, דיבור ואגו, קואורדינציה ומשיגנות לפותים זה בזה במקשה אחת של תפקוד.
המצאת הכסא במצרים העתיקה, לצד המצאת הגלגל, הביאה שינוי מהפכני בחייו ובגופו של האדם. מאז נחלקה האנושות, ועד היום, העולם מורכב משליש יושבי כסאות ושני שליש יושבי קרקע, הנאבקים זה בזה מרה. לאלה וגם אלה יש להם יציבה שונה לחלוטין זה מזה. קואורדינציה אחרת וחשיבה-רגש אחרים. בא הגלגל והצעיד את האנושות של יושבי הכסאות אל המהפכה התעשייתית, ובית הספר הציבורי שנולד לצידה הכשיר את ילדי המהפכה מגיל רך בישיבה על כסאות, לאורך שתים עשרה שנה ויותר, כדי להיות פועליה , מתכנינה וקוטפי פירותיה.
חיבור הכסא לגלגל בתצורת מכונית הנו עדיין משיאי הטכנולוגיה, שיא התובע עכשיו שיאים חדשים של יציבה- קואורדינציה בישיבה, ויש לו מחיר כמו בכל מקום בו האדם פוגש את הטכנולוגיה :גורם טעות אנוש. הבאג הנורא המאיים על קיומה של האנושות.
יציבה של יושבי כסאות שהנם בני המהפכה, וגם אזרחי קיבוץ הגלויות הטכנולוגי כמו ישראל ומדינות אחרות, מזוהית ידי יציבה אופיינית, אשר מנגנון זיהוי היציבה, מן המנגנונים העתיקים של גזע המוח מגדיר אותה מייד וחד משמעית א: משלנו או לא משלנו? וב: נמצא בעמדת תקיפה? השהייה? בריחה? כבסיס לכל מפגש אנושי.
יציבה של יושבי כסאות הנה תוצאה של דורות רבים של שימוש בכסאות, ולעיבריים-יהודים- ישראלים יש כנראה את הנסיון העתיק ביותר והמושכל ביותר של השימוש בכסא, עם בית הכנסת הייחודי במדרג הגובה שלו: כיסא-תיבה ?ארון הקודש, והתמחותם בכסא כעמדת עבודה: קריאה וכתיבה. צורפות ותפירה. מחשבים ולחימה בישיבה מול מחשבים.
על כן יציבתם של ישראלים נושאת את חותמו של הכסא, ניתנת לזיהוי מיידי בכל פינה של העולם על ידי כל צופה לא מיומן.
מחשבה מטרידה, ומטרידה ממנה השאלה : מדוע אין יושבי הכסאות שואלים את עצמם : האם הכסא משפיע עלי ? האם ישיבה בכסאות, החל מן הגיל הרך, ללא מודעות, ללא הדרכה, ללא כלים אישיים להתייחסות, והכפייה לעשות זאת יום יום כדי להיות מישהו ומשהו בחברת האדם-האם זה השפיע עלי ? באיזה אופן ? יש סימנים?
וישנן שאלות נוספות, כמו למה אנחנו לא מדברים על יציבה, על ישיבה בכסאות, עקמת אפשרית ותאונות דרכים, כי כל התאונות מתרחשות בישיבה, ומכוניות אנו רוכשים יותר על פי המושב ותחושתו מאשר ידע על ביצועי המנוע. בתת ההכרה כמובן.
יציבה הנה מלה קשה כיוון שהיא רחבת יריעה והיקף, ואין לנו מדע ומחקר מעמיקים על היציבה : הדבר נובע מכך שמדע הוא נחלתם של יושבי כסאות, וליושבי כסאות יש חסימה תבונית קבועה, תוצאת הליקוי הצווארי*, אשר אינה מאפשרת להם נגישות של המודעות לרוב היבטיה של היציבה. חסימה תבונית המונעת מהם לשאול מה הכסא עושה לי, ולחשוב על כך שכסא הוא מוצר טכנולוגי,פרי השכל, נקודת ההשקה בין גוף האדם וטכנולוגיה, וגופו ורוחו של האדם לא עוצבו עבורו.
כל יציבה של מישהו שורשה באימו, במשפחתו, עמו ושפתו. בישראל, מפגש עדתי בין יציבתם של יושבי קרקע לבין יושבי הכסאות הניב אתוס של אתניות אשר בבסיסו הזיהוי ההדדי :לא משלנו, ומה שהיתה יציבה טבעית לאחד נראה כמו תקיפה לשני. אתוס כי למרות דורות של מצרף בכור ההיתוך של `חוק חינוך בישיבה חובה`, ולכולם אותה יציבה, נותרו משקעי העבר חיים ופועמים, כי היציבה הישראלית של כולם יש בה עקמת וליקוי צווארי שאינם בראש מעייננו, אך מעצבים כל תוו בהוויתנו.
מפגש היציבה בין יושבי קרקע ויושבי כסאות הוא גם המפגש בין ישראלים ופלסטינים, נוצרים מערביים ומוסלמים מזרחיים, בין עירוניים של מערכות אדם- מחשב- מכונה מול יושבי קרקע של העולם השלישי. מפגש של משתמש מודע בחלקו ובין לא משתמש ולא מודע.
מרחק האותיות בין המלה
כסא לכסף הוא אות אחת, ואות אחת מזו ואחת מזו נותן אף. בסינית אומרים : אף גדול קופה גדולה. ואכן, כסף רב, שהוא אבן המחלוקת בין יושבי הקרקע ליושבי הכסאות, ואבן התחילה את הטרור, נדרש כדי להביא דבר על תיקונו: הכסף הדרוש ליושבי הכסאות ללמד את עצמם לשבת בכיסא כעמדת עבודה ולמידה בצורה נכונה, שתמנע את העקמת, את הליקוי הצווארי וכל מה שרע בא מהם, וראשון לכל היות אדם נשלט בידי הלא מודע.
המודעות מתחילה במילה, שמגדירה את המחשבה, והמחשבה מעצבת את המעשה.
המרחק בין המילה יציבה ובין המילה יציבות הוא כמו המרחק בין אי יציבות ושלום, כמו ההבדל בין תהליך ותוצאה. כרוחב הלב והמודעות שיש בין אני רוצה לאני משיג. רוחב לב וסבלנות דרושים בשביל כל תהליך: מי שמאמין שהזדקפות היא הדרך היחידה להשגת זקיפות קומה, טוב לו שיחשוב הרבה על יציבה, בעיקר יציבתו הוא, כי יש גם דרך אחרת.
לדרך האחרת יש שער, שער המודעות שבמילים: להניח לצוואר להיות חפשי.
* הליקוי הצווארי: הרגל קבוע של הטיית הראש אחורה וכיווץ עוצמתי בצוואר, בזמן התיישבות וקימה מכסא ובכל היציבות. תגובה מותנית בצוואר לכל רצייה של ההכרה . תנועה טבעית המופיעה אצל התינוק כדרישה למזון, וברגע של כאב, ביאה ומיתה.
כסא ברכיים ארגונומי >